אהבה – מה באמת חשוב?

יום ט"ו באב איננו רק יום לחגיגות ולביטוי של אהבה.

אולי הוא גם יום של חשבון נפש כיצד אנחנו מנהלים את האהבה שלנו בחיי היום יום שלנו.

בתקופות כל כך לא בטוחות, כפי שאנו חיים היום, ליחסים זוגיים יש חשיבות גדולה. כשהעולם הוא כל כך כאוטי, אנחנו פונים אל בני הזוג שלנו לשם קבלת ביטחון ויציבות. מחקרים מראים כי בתקופות של איום קיומי כמו טרור, מגיפה, פגעי טבע קשים, אנשים פונים לאלו הקרובים אליהם ביותר לשם קבלת ביטחון, חמלה  ואהבה.

העולם הוא לא בטוח כרגע, אנו מתמודדים עם מגיפה עולמית, פגעי טבע, וגם אבטלה וקשיים כלכליים. בחודשים האחרונים גם פרעות ביהודים וערבים בחברה הישראלית. כל אלו התווספו לקשיים עמם אנו ממודדים בחיי היום יום.

אלא שתקופות של חוסר וודאות עשויים להוות הזדמנות לצמיחה.

אנו יכולים לבחון מחדש  ולזכור מה באמת חשוב לנו.

בתקופה כזאת, השקעה בזוגיות היא מהלך בטוח, מעשי ובריא. אנחנו זקוקים לאהבה, יותר מתמיד.

אז איך נעשה זאת?

ראשית, עלינו להיות כנים ופתוחים עם האנשים הקרובים אלינו, אנו צריכים להיות מסוגלים לחלוק ולשתף את בני הזוג במחשבות ורגשות עימם. עלינו לבקש את התמיכה שלהם בנו במקום לנסות ולהתמודד עם הקשיים לבד. וגם… לספר להם מה אנחנו אוהבים ומעריכים אצלם.

שנית, אנו צריכים להיות שם בשביל בני הזוג שלנו. עלינו להקשיב, להכיר, ולאשרר את הרגשות שלהם. עלינו לספק תמיכה בזמנים קשים כמו גם בזמנים טובים וכדאי למצוא את הדרכים, הזמן והמקום שמתאים לשני בני הזוג לעשות את זה.  

שלישית, כדאי לתת לכל אחד מבני הזוג קצת הרגשה שלא עומדים על קטנות. כל הערה או ביקורת בתקופות של מתח יכולה לגרום ל"פיצוץ". כדאי לנסות לסלוח ולשחרר כשהאחר עושה שגיאות וטעויות קטנות. ויחד עם זאת,  ללוות את זה בהבטחה: ללמוד מהטעויות הקטנות ולנסות להשתפר.

כדי להשיג את כל זה אפשר להתחיל בצעד פשוט: שימת לב לכל אחד מבני הזוג. יש ונפנה אל בני הזוג שלנו בבקשה לתשומת לב  על ידי סיפור על אירוע מהעבודה, סכסוך עם חברה. מתחת לדברים אלו קיים לעיתים הצורך בתשומת לב, אכפתיות, תמיכה ולאו דווקא עצה או פתרון. 

אולי כדאי לנו לבדוק עד כמה  אנחנו מפרשים נכון ומגיבים בהתאם למצוקות של בני הזוג שלנו ולהזדקקות שלהם לתשומת לב, עידוד, תמיכה ועוד. בני זוג שהזוגיות שלהם משגשגת יודעים כיצד לפנות לבן או לבת הזוג וכיצד לתת מענה לצרכים שלהם. ההשקעות הקטנות הללו עוזרות להם להתמודד עם זמנים קשים.

עולם תובעני גורם להשקעה בזוגיות –  לקחת  זמן לשיחה ולהקשבה ויצירת ולענות למחוות גורם לכך להיות הרבה  יותר קשה. אנחנו "מג'נגלים" בין עבודה לבית או "תקועים" בבית בגלל בידוד או סגר, מתח, חסר בשעות שינה, והשפעות חיצוניות נוספות מכבידות על הצורך והרצון להיות בני הזוג שאנחנו רוצים להיות.  אנחנו מהירים יותר בלפתח מריבה על קרטון חלב ריק שנשכח במקרר או להיעלב בגלל שבן הזוג נשאר מאוחר בחדר עבדוה ולא הצטרף אלי לחדר השינה.

חוקרים עדיין לא הצליחו  למצוא את הדרך, כיצד למנוע מכוחות מבחוץ להשפיע על הזוגיות. בינתיים, עד שתימצא הדרך כדאי להיות מודעים לנוכחותם ולנסות ליצור  "חוקים" כדי להקטין את השפעתם.

כבר בהיותי אם צעירה, עוד לפני  שהמשק עבר לעבודה של 5 ימים בשבוע. הצעתי לבן זוגי לעבוד 5 ימים בשבוע ולהשאיר את בוקר השישי הקצר כל כך לפעילות של שנינו לפעילות זוגי משותפת) אם תרצו, חזוקה של הזוגיות. (באותה תקופה עבדו בחיפה 6 ימים בשבוע ויום שלישי היה סגור משעות הצהרים בן זוגי הסכים להחליף את שלישי בשישי).  עם הוצאת הילדים למוסדות החינוך היינו מנצלים את הזמן הזוגי לפעילות חווייתית. למדנו לשחק גולף, בילינו בשפת הים כולל הליכה בשפת הים, ארוחת בוקר כוללת שיחה על הבהרות ופתרון קונפליקטים. המסגרת הייתה 4 שעות זוגיות והתוכנית הייתה משתנה בהתאם לרצונות. פעם מה שהוא רוצה ופעם מה שאני רוצה. וזה עבד לנו!!!   

זוגות רבים בילו את תקופות הסגר בבתיהם עם ילדיהם. רבים דיווחו כי בתקופה זו נעשו עצבניים והתקשו להכיל את התקופה הקשה הזאת. אחרים, העידו כי עבורם זה היה זמן איכות וכי בסופו של דבר היו מרוצים יותר ממערכות היחסים שלהם.  העבודה והעסקים איכשהו קיבלו מקום נכון יותר על פי הרגשתם. משהו בסדרי העדיפויות השתנה.  הם  מצאו את עצמם מבשלים, מגלים תחביבים ופעילויות שונים שלא ניסו קודם.

נראה, כי נצטרך ללמוד לחיות עם מגפת הקורונה, עטית מסיכות, תו ירוק, חיסונים, בדודים ואולי גם סגרים, תנועה מוגבלת, דחיית סיפוקים, ובמקביל גם השקעת זמן במציאת פתרונות יצירתיים להתמודדות עם כל אלו. מאחר ואנו יצורים סתגלנים, נסתגל לכך, כפי שהסתגלנו בעבר הלא רחוק. אחד ההרגלים שעלינו לאמץ כאשר כל כך הרבה כוחות מאיימים עלינו מבחוץ זה לשים לב לאחר, אנחנו יכולים לעשות זאת בשכבנו לישון:  "האם שמתי לב אליה היום"? "האם פניתי לבן זוגי  היום וסיפרתי לו מה עלה במוחי היום, על מה חשבתי?"  "האם הקשבתי לה כשהיא דיברה"?

אני מציעה שתנסו את זה למשך שבוע ותראו מה קורה!!!