הפנים הרבות של נרקיסיזם

המושג נרקיסיזם נמצא בשימוש באופן תדיר, לא רק כדי להגדיר את האקסים שלנו אלא גם כדי להגדיר מנהיגים וגם את בני הדור הנוכחי הנקראים "דור המילניום".

האומנם נרקיסיזם הפך לתופעה כל כך רווחת?

יותר ויותר פסיכולוגים טוענים שאין כך הדבר. נרקיסיזם פתולוגי מאז ומתמיד היה נדיר ונשאר ככזה.

נרקיסיזם קיים ב- 1% מכלל האוכלוסייה. רוב המפורסמים המקוטלגים כנרקיסיסטים הם קרבנות חפים מפשע של שימוש יתר במושג הזה.

אלו הם אנשים נורמליים עם אגו בריא המתענגים על חשיפת הצלחותיהם בפני האחר.

אך בשעה שאנו נוטים ל"הדביק" את הכותרת הזאת לחברים, לאקסים, לדמויות שונות בחברה, נרקיסיסטים אמתיים עלולים לחמוק מגילוי או חשיפה.

נרקיסיזם היא תכונה שכל אחד מאתנו מציג ברמה כזו או אחרת. מאחר ותכונה זו נעשתה כינוי עממי לא אהוד על הציבור, יש להוסיף את המילה "בריא" כדי להבדיל אותו מהנרקיסיזם הפתולוגי.

הנרקיסיזם הבריא הוא היכולת שלנו לראות את עצמנו דרך "משקפיים וורודים".

זה עשוי להיות חשוב לנו משום שזה מאפשר לנו להרגיש מעט מיוחדים. מעט נרקיסיזם טוב בשבילנו.

זה מתדלק את הביטחון העצמי לקחת סיכונים, לבקש העלאה בשכר, או להזמין זר/ה לדייט. יחד עם זאת, להרגיש יותר מדי מיוחדים עלול להיות בעיה.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולה להיות מאובחנת רק ע"י אנשי מקצוע העוסקים בבריאות הנפש.

והחשד להפרעה שכזאת נמצא כאשר האדם איננו מתפקד. חוסר התפקוד יכול לבוא לידי ביטוי בחיכוך מתמיד במערכות יחסים וקשיים באמפתיה ואינטימיות.

הפנים הרבות של נרקיסיזם

זוהי הפרעה נרחבת המגבילה את היכולת של האדם לשלוט על רגשותיו ולהחזיק בתחושת עצמי וזהות עצמית יציבה. הנרקיסיסט הוא בעל הרגשה מופרזת של ערך עצמי, של מיוחדות וגדלות מצד אחד, ואדישות ניכרת לאחרים מצד שני. הוא עסוק בפנטזיות של הצלחה לא מוגבלת, של כוח, יופי, חכמה, אושר, ברק ואהבה אידאלית, והוא דורש תשומת לב והערצה.

נרקיסיזם יכול לבוא לידי ביטוי גם אצל אדם שמקדיש את חייו לעזרה לקהילה ויעיד על עצמו כי הוא עושה זאת יותר מאחרים או יציב עצמו במקום של "קדוש מעונה". מתחת לכל ההאדרה העצמית של הנרקיסיסט קיימת הרגשה של נחיתות, בושה, השפלה וריקנות. משום כך, הוא זקוק לאישור מתמיד מהסביבה וכל תגובה של ביקורת עליו הוא יגיב בזעם. הוא עלול להרגיש הכי "לא שווה" בעולם משום ש"אף אחד לא רואה מה הוא שווה באמת". קורה שנרקיסיסטים אכן מרגישים כי הסביבה אכן מתרחקת מהם וזאת משום שהם מתנשאים על אחרים. הם זקוקים לאישור מתמיד מהסביבה על היותם "שווים יותר". כאשר הם פוגשים את המציאות הם עלולים להגיב בדיכאון. משבר כמו פיטורין, גירושין וכיו"ב עלול לפגום בתחושת העליונות. זוהי התקפה אמתית על מיהו באמת. מישהו שהוא חשב שאוהב אותו או מעריך אותו לא יכול יותר להיות בסביבתו.

כשמדובר בנרקיסיסטים הם עלולים להגיב בהתפרצויות קיצוניות של כעס וזעם. נרקיסיסטים פגיעים מאבדים את תחושת ה"עצמי" שלהם, הם מאבדים את התחושה של הזהות העצמית שלהם, מי הם, כך שכאשר הם מרגישים מותקפים, במקום להשיב מלחמה שערה כפי שעושים נרקיסיסטים יהירים הם יגיבו בעצבות ובדיכאון.

הספרות המקצועית טוענת כי לנרקיסיסטים לא הייתה הורות בטוחה כשבודקים כיצד הגיבו ההורים להישגיות והצלחה. יתכן כי הורים כאלה סרבו להכיר בהישגי ילדיהם או לא עודדו אותם להצלחה בהסירם את אותם משקפיים וורודים שלהם הילדים היו זקוקים כדי להמשיך ולהתמודד עם אתגרים נוספים בחייהם.

לילדות חלק גדול בעיצוב האישיות אך רוב המומחים בתחום מסכימים כי ההפרעה הזאת מופיעה בשילוב של תרומה גנטית (מולדת) ותרומה סביבתית. קיימות הפרעות שאנו באים איתן לעולם אלא שכל הפרעה כזאת עשויה להיות "מוחלשת" או "מחוזקת" ע"י הסביבה הקרובה המשפיעה על הילד.

קיימת גם השפעה של התרבות בה גדל הילד. למשל: בקיבוץ בו תפישת העולם היא כי הקבוצה קודמת לפרט. "מרגע הולדתו הפרט לומד כי יש לשים לב לצרכיו של האחר לפני הצרכים שלך.

נרקיסיזם איננו דומה להערכה עצמית גבוהה. מחקרים מצאו כי כאשר ההורים מפגינים חום ואהבה כלפי ילדיהם, מבלים זמן איכות עם ילדיהם תוך כדי הפגנת עניין במעשיהם, הילדים יפנימו את האמונה כי הם אינדיבידואלים בעלי ערך שהיא הליבה של הערכה עצמית. בהיפוך, הורים המעניקים לילדיהם יתר הערכה ומציבים את ילדיהם על כן גבוה עלולים לפתח אפיונים של נרקיסיזם אצל ילדיהם. עדיף לומר לילדים: "עשית עבודה טובה" מאשר: "הגיע לך לנצח" או "למה לא הצלחת כמו הילדים האחרים"?

לדעת מומחים ניתן לייחס הצלחה להתקשרות לא בטוחה בגיל הילדות בין הורים לילדים כאשר אלו לומדים כי אהבת ההורים היא מותנית וקשורה למידת הצלחתם.

ילדים המרגישים כי לא יוכלו לעולם לעמוד בציפיותיהם הגבוהות של הוריהם יהפכו למבוגרים עם אפיונים אישיותיים נרקיסיסטיים.

הורים המגדלים נרקיסיסטים מציגים לילדיהם עולם תחרותי בו יש מנצחים ומפסידים.

גישה חיובית יותר תהיה ללמד אותם שהם אינם צריכים להיות הכי טובים אלא לעשות את הכי טוב שהם יכולים.

לא משנה עד כמה הורים ינסו לכוון את ילדיהם מ"הכל או כלום" תחרותי, עדיין קיימת תחרותיות בקבלה ללימודים גבוהים נחשבים, מישרות ותפקידים נחשקים וכיו"ב. צעירים רבים משפצים את ה-"קורות חיים" שלהם, משבצים עצמם באתרי פרסום ושיווק עצמי ומעדכנים את הפרופילים ברשת. גם הצנועים מבין אותם צעירים נאלצים היום לעמוד בסטנדרטים המתבקשים מעצם החיים בעידן הנוכחי. נורמות ההתנהלות השתנו מאז שנות ה-60 ולכן התנהגות כזו הנצפית אצל צעירים איננה נחשדת בהתנהגות נרקיסיסטית.

מחקרי אורך של מספר דורות מצביעים על כך כי כולם יותר נרקיסיסטים כשהם בגלאי 18, 19 או 20 מאשר בגילאי 40. זוהי תופעה התפתחותית הגיונית: המבוגר הצעיר הוא בד"כ משוחרר מאחריות כלפי משפחת המוצא ויחד עם זאת עדיין לא הקים משפחה משל עצמו. זוהי תקופה בה המבוגר הצעיר מאוד מושקע בעצמו כדי לבחון ולזהות את עצמו אישית ומקצועית.

אמפתיה נמוכה אצל בני אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית עלולה לבלבל את אלו שלא למדו כיצד לאבחן את ההפרעה. אדם ללא יכולת אמפתית לחלוטין יאובחן כבעל אישיות פסיכופתית, אך אצל אנשים בעלי רמה גבוהה של נרקיסיזם קיימים הבזקים של אמפתיה. אך אמפתיה זו באה רק אחרי שהצרכים שלהם עצמם מתמלאים. הם מסוגלים להכיר בעובדה כי עוד מישהו בסביבה שלהם סובל, אך ידיעה זאת תתפוגג במהרה כדי שיוכל למצות את הדחף להאדרה עצמית.

במסגרת הזוגית, הנרקיסיסט יוכל להפגין אמפתיה עד שמשהו מטריד ושלילי הגורם לעצב יעלה אצלו ואז באופן רפלקסיבי הוא ירגיע עצמו בכך שהוא "ינמיך" את הבן/ת זוג שלו וזה יגרום לו להרגיש טוב יותר עם עצמו. במקרים קיצוניים אדם כזה, שהוא נוח להיפגע קשות ולהתאכזב, אינו נמנע מלפגוע בקרובים אליו.

אם "אני" שברירי הוא התומך האמתי של נרקיסיזם, דרך אחת לחזק אותו היא עם חמלה עצמית. מחקר שכלל 3.000 נחקרים מצא כי חמלה עצמית הובילה לרגשות יציבים יותר של ערך עצמי, שיש לה אסוציאציה חזקה יותר עם תכונות נרקיסיסטיות. גוף ידע מחקרי חדש מציע כי ניתן לפתוח אצל נרקיסיסט את חסימת האמפתיה כלפי אחרים אם יעזרו לו להתמקד ביחסים בין-אישיים, וקשרים עם אחרים.

נרקיסיזם לא בריא הוא דרך להתמודד עם התקשרות לא בטוחה. על ידי העלאת הביטחון הזה בטיפול, המטופל הנרקיסיסט יוכל לוותר על הנרקיסיזם. ופעם חשבנו כי זה לא ניתן לשינוי.

מתוך: psychology today, 2016.